Daf 29a
עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ וְיַחְזִיק מְשָׁכוֹ בְּמָנֶה וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם נוֹתֵן מָאתַיִם מַאי טַעְמָא וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ
Rachi (non traduit)
עד שימשוך. בשור:
ויחזיק. בבית:
משכו. הדיוט חפץ של הקדש מיד הגזבר במנה:
ולא הספיק לפדותו. כלומר לתת דמיו לגזבר:
נותן מאתים. דכי אייקר ברשות הקדש אייקר הואיל ולא נתן המעות:
מְשָׁכוֹ בְּמָאתַיִם וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה נוֹתֵן מָאתַיִם מַאי טַעְמָא לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶקְדֵּשׁ
Rachi (non traduit)
לא יהא כח הדיוט כו'. שאם משכו מיד הדיוט ישלם כל מעותיו דקנאו במשיכה וברשותו הוא דזל:
Tossefoth (non traduit)
משכו במאתים ולא הספיק וכו' נותן מאתים מ''ט לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. וא''ת תיפוק ליה מטעם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכיון דמשכו במאתים אינו יכול לחזור בו וי''ל כיון דבטעות היה כמו הכא שלא היה סבור שישתנה השער לא הוי כמסירה להדיוט וקשה דאמר בפרק יש נוחלין (ב''ב דף קלג:) גבי בנו של יוסף בן יועזר דאשכח מרגניתא אמרה ליה דביתהו זיל מוכרה לגזבר דהקדש ולא תשיימא את דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואמאי הא שומא בטעות הוא אם יאמר לתתה פחותה משויה וי''ל בדבר שאין שומתו ידועה כגון מרגניתא גומר בדעתו אפי' תשווה יותר שהרי כמו כן מסופק שמא שוה פחות א''נ י''ל דהתם כששם אותה בפחות משוויה מתכווין לוותר להקדש א''כ שייך לומר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל הכא לא נתכוין לוותר כלל כשמשכו במאתים שכך היה שוה באותה שעה ולא שייך אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט:
פְּדָאוֹ בְּמָאתַיִם וְלֹא הִסְפִּיק לְמוֹשְׁכוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה נוֹתֵן מָאתַיִם מַאי טַעְמָא וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ פְּדָאוֹ בְּמָנֶה וְלֹא הִסְפִּיק לְמוֹשְׁכוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם מַה שֶּׁפָּדָה פָּדוּי וְאֵין נוֹתֵן אֶלָּא מָנֶה
Rachi (non traduit)
פדאו. נתן את המעות:
אַמַּאי הָכִי נָמֵי נֵימָא לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶקְדֵּשׁ
אַטּוּ הֶדְיוֹט לָאו בְּמִי שֶׁפָּרַע קָאֵי
Tossefoth (non traduit)
אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי. וכיון דהדיוט אינו יכול לחזור בו בלא מי שפרע היכא דיהיב לו דמי כמו כן הקדש לא יחזור בו וקשה דאמר פרק הניזקין (גיטין ד' נב.) דיתמי הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספים דקא יהיב דמי ליתמי אפירי וזל אין לוקח יכול לחזור בו אייקור יתמי יכלו לחזור בהם שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש ואמאי והא בהדיוט נמי איכא במי שפרע וי''ל דלא דמי דהתם גבי יתמי מדאורייתא דינם כהדיוט וא''כ אינם קונים בלא משיכה אלא שייפו חכמים כחם לעשות כהקדש שיהו קונים בכסף הילכך במקום הפסדם של יתומים אוקימנא אדינא אע''ג דהדיוט קאי במי שפרע כדי שלא יהיה כח הדיוט מרובה משלהן ולא יבואו לידי הפסד ע''י תקנת חכמים כי לולי התקנה היו חוזרים בהם אפי' קבלו המעות כיון שלא משך אבל הקדש דמדאורייתא הוא דמקני בכספא אבל רבנן תקנו משיכה להרויחן שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש וכיון דהדיוט אינו יכול לחזור בו אלא א''כ מקבל עליו מי שפרע נוקמיה אדיניה בכסף ולא יוכל הקדש לחזור בו כלל כיון שקיבל הכסף:
מַתְנִי' כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב אֲנָשִׁים חַיָּיבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת וְכָל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּיבִין וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ אֲנָשִׁים חַיָּיבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים חַיָּיבִין
Rachi (non traduit)
מתני' כל מצות האב כו'. בגמ' מפרש לכולה מתני':
שהזמן גרמא. שהזמן גורם לה שתבא:
וְכָל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה בֵּין שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים חַיָּיבִין חוּץ מִבַּל תַּקִּיף וּבַל תַּשְׁחִית וּבַל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים
Rachi (non traduit)
חוץ מבל תקיף. פאת הראש:
ובל תשחית. פאת זקן:
ובל תטמא. דכהנים:
גְּמָ' מַאי כָּל מִצְוֹת הַבֵּן עַל הָאָב אִילֵּימָא כָּל מִצְוֹת דְּמִיחַיַּיב בְּרָא לְמִיעְבַּד לְאַבָּא נָשִׁים פְּטוּרוֹת וְהָתַנְיָא אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ אִשָּׁה מִנַּיִן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם
Rachi (non traduit)
גמ' אי נימא דמיחייב ברא למיעבד לאבא. והכי משמע כל מצות שהבן מצווה על אביו נשים פטורות בתמיה:
איש אמו ואביו תיראו הרי כאן שנים. לשנים הוא אומר:
אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר כָּל מִצְוֹת הַבֵּן הַמּוּטָּלוֹת עַל הָאָב לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ אֲנָשִׁים חַיָּיבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת
Rachi (non traduit)
המוטלות (עליו) על האב. כגון הנך דמפרש בברייתא ללמדו תורה ולמולו ולפדותו בה' סלעים אם בכור הוא ולהשיאו אשה וכולה יליף ואזיל מקראי:
תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדוֹתוֹ וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת לִיסְטוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת
Rachi (non traduit)
אף להשיטו בנהר. שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט:
ליסטות ס''ד. והלא ישב ולא למדו כלום:
אינו אלא לשון זירוז. שיהא מהיר וזריז בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות:
כאילו מלמדו ליסטות. דכיון דאין לו אומנות ויחסר לחמו ילך בפרשת דרכים וילסטם את הבריות:
לְמוּלוֹ מְנָלַן דִּכְתִיב וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְהֵיכָא דְּלָא מַהְלֵיהּ אֲבוּהּ מִיחַיְּיבִי בֵּי דִינָא לְמִימְהֲלֵיהּ דִּכְתִיב הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר וְהֵיכָא דְּלָא מַהְלוּהּ בֵּי דִינָא מִיחַיַּיב אִיהוּ לְמִימְהַל נַפְשֵׁיהּ דִּכְתִיב וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה
Rachi (non traduit)
מיחייב איהו. כשיגדל:
Tossefoth (non traduit)
ואיהי מנא לן דלא מיחייבה למיפרק נפשה דכתיב תפדה תיפדה. ואם תאמר תיפוק ליה משום דכתיב כל בכור בניך תפדה דמשמע בניך ולא בנותיך ויש לומר דס''ד בכור בניך אב חייב לפדות ולא נקבה אבל הנקבה תפדה עצמה להכי איצטריך להאי קרא:
אִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיחַיְּיבָא דִּכְתִיב כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ
Rachi (non traduit)
כאשר צוה אותו. ולא את שרה:
Tossefoth (non traduit)
אותו ולא אותה. וא''ת למ''ל קרא תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות וי''ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא וא''ת אכתי מ''ע שהזמן גרמא הוא דאין מלין אלא ביום כדאיתא בפרק הערל (יבמות דף עב.) וי''ל דאתיא כמ''ד התם דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה:
אַשְׁכְּחַן מִיָּד לְדוֹרוֹת מְנָלַן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר צַו אֵינוֹ אֶלָּא זֵירוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת
Rachi (non traduit)
אשכחן מיד. לאברהם נאמר כן:
אינו אלא לשון זירוז. שיהא מהיר וזריז בדבר ונוהג מיד ונוהג לדורות:
זֵירוּז דִּכְתִיב וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ מִיָּד וּלְדוֹרוֹת דִּכְתִיב מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם
לִפְדּוֹתוֹ מְנָלַן דִּכְתִיב כָּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְהֵיכָא דְּלָא פַּרְקֵיהּ אֲבוּהּ מִיחַיַּיב אִיהוּ לְמִפְרְקֵיהּ דִּכְתִיב תִּפְדֶּה תִּפָּדֶה
וְאִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיפַּקְדָה דִּכְתִיב תִּיפָּדֶה תִּפְדֶּה כֹּל שֶׁמְּצֻוֶּוה לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ מְצֻוֶּוה לִפְדּוֹת אֶת אֲחֵרִים וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְצֻוֶּוה לִפְדּוֹת אֲחֵרִים
Rachi (non traduit)
ואיהי מנלן דלא מיפקדא. איהי אמו מנין שאינה מצווה לפדות את בנה דכיון דמצות עשה שלא הזמן גרמא הוא בעי קרא למעוטה:
לפדות את עצמו. כשהוא בכור ולא פדאו אביו:
וְאִיהִי מְנָלַן דְּלָא מִיחַיְּיבָא לְמִיפְרַק נַפְשַׁהּ דִּכְתִיב תִּפְדֶּה תִּיפָּדֶה כֹּל שֶׁאֲחֵרִים מְצֻוִּוים לִפְדּוֹתוֹ מְצֻוֶּוה לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ וְכֹל שֶׁאֵין אֲחֵרִים מְצֻוִּוים לִפְדּוֹתוֹ אֵין מְצֻוֶּוה לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ וּמִנַּיִן שֶׁאֵין אֲחֵרִים מְצֻוִּוין לִפְדּוֹתָהּ דְּאָמַר קְרָא כָּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה בָּנֶיךָ וְלֹא בְּנוֹתֶיךָ
Rachi (non traduit)
ואיהי מנלן דלא מיחייבה. נהי דאביה אינו מצווה לפדותה דכתיב בכור בניך אימא איהי תפדה נפשה לכשתגדל דהא קרינן ביה תפדה אלמא מצוה אברא נמי רמיא והך מצות עשה שאין הזמן גרמא היא:
תיפדה תפדה כו'. כלומר קרי ביה תפדה:
כל שאחרים כו'. האב:
Tossefoth (non traduit)
ואיהי מנא לן דלא מיחייבה למיפרק נפשה דכתיב תפדה תיפדה. ואם תאמר תיפוק ליה משום דכתיב כל בכור בניך תפדה דמשמע בניך ולא בנותיך ויש לומר דס''ד בכור בניך אב חייב לפדות ולא נקבה אבל הנקבה תפדה עצמה להכי איצטריך להאי קרא:
תָּנוּ רַבָּנַן הוּא לִפְדּוֹת וּבְנוֹ לִפְדּוֹת הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּנוֹ קוֹדְמוֹ שֶׁזֶּה מִצְוָתוֹ עַל אָבִיו וְזֶה מִצְוַת בְּנוֹ עָלָיו
Rachi (non traduit)
הוא לפדות. שלא פדאו אביו:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הַכֹּל מוֹדִין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source